בן אדם לחבירו
בן אדם לחבירו
אחד הנסיונות הקשים ביותר בתולדות האנושות כולה, זה בין אדם לחברו, לא
לפגוע בשני, לא לפגוע בזולת. כל אחד בתוך השגרה שלו, 'מה אני כבר עשיתי'?
אבל האמת היא שיום יום, שעה שעה אנחנו נכשלים בזה מאד בלי לשים לב.
אחד היסודות הגדולים ביותר בתורה שלנו זה להיזהר מאד בכבוד השני. בין אדם
לחברו. וכמו שאי אפשר שגוף יתקים בלי נשמה וגם כן לא תיתכן בנשמה בעולם
הזה בלי גוף. לא יתכן שאדם ישמור רק את המצוות בינו לבין הקב"ה ובינו
לחבר יהיה פרא אדם, אז זה לא שווה גם המצוות בין אדם למקום. ולא יתכן
שאדם יהיה, יש הרבה תועים כאליו שבין אדם לחברו הוא כל כך נחמד, אני לא
גונבת, אני לא רוצחת, אני ישרה, סרגל צריך להיות ישר וכל כך זה ולא עושה
כלום אבל במצוות בין אדם למקום מזלזלת. גם כן אין לזה קיום. ערכים ומידות
בלי עבודת ה' אין לזה קיום. עבודת ה' בלי ערכים ומידות גם כן... צריך
להיות יחד. כמו גוף ונשמה אבל עד כמה חשוב הדבר שהאדם יהיה בעל מידות
ולכבד את השני למסור נפש בשביל השני להיזהר מאד מאד מאד לא לפגוע בשני עד
כמה זה חשוב נראה בפרשה שלנו.
האמת אני חושב שאחד הדברים הקשים ביותר בחיי אדם, אחד הנסיונות הקשים
ביותר בתולדות האנושות כולה, זה בין אדם לחברו, לא לפגוע בשני, לא לפגוע
בזולת. מאד קשה. כל אחד בתוך השגרה שלו, ש'מה אני עושה' אבל האמת היא
שיום יום, שעה שעה אנחנו נכשלים בזה מאד בלי לשים לב. עד כמה הדבר חמור
לאן הדברים מגיעים אני אראה לכם בפרשה שלנו. עם ישראל יושבים במצרים. הם
היו עם יקר מאד. בני אברהם יצחק ויעקב. בני השבטים. אין לנו מושג מה זה
להיות בני אברהם יצחק ויעקב. אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב ואם היום יש קצת
קדושה וקצת צניעות וקצת רוח הקודש וקצת נבואה זה בזכות הסבא והסבתא אברהם
יצחק ויעקב. אם יש עד היום עדין נשים צנועות זה בזכות שהסבתא היתה מאד
צנועה. אם יש אנשים עדין בקדושה זה בגלל שהסבא היה כל כך קדוש. לסבא
וסבתא כל כך קדושים יוצאים נכדים אחרי דורות אפילו קדושים. בכל זאת בני
אברהם יצחק ויעקב היו צריכים לעבור גלות במצרים לפני שהתהוו לעם. גלות
קשה מאד. זה לא הזמן לדבר על זה, בהזדמנות אחרת אולי כולם מדברים על
יציאת מצרים מה הסיבה לכניסת מצרים זה לא הזמן עכשיו לדבר על זה.
אז בני ישראל עם ה' בני אברהם יצחק ויעקב יושבים במצרים. ואחת הגלויות
הקשות והמרות בתולדות עם ישראל בכל הדורות והגיעו למצב קשה כל כך שהתורה
כותבת עליהם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ותעל שוועתם על
ה'. אומרים חז"ל, רש"י מביא במקום. וימת מלך מצרים שנצטרע. היועצים שלו
אמרו לו שכדי להתרפא מהצרעת הוא צריך להתרחץ בדם של תינוקות יהודים, והיה
שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם. הדם של ילדי ישראל היה משמש אמבטיות
לפרעה. ויעבידו אותם בפרך. הוא נתן חוק שכל אדם יעשה כך וכך לבנים כל
יום. ומי שלא גמר את הלבנים שלו, מהעריסות, מהמיטות, האמא מניקה את
התינוק באים לוקחים לה את התינוק מהידים, ושמים אותו עם מלט, יוצקים אותו
בתוך הקיר במקום לבנים, כדי שיגמרו את המכסה של הלבנים שהיה צריך לבנות.
ומשה רבנו רואה הכל ויודע וכואב,
הגמרא אומרת 'ויגדל משה ויצא אל אחיו' מלמד שמשה רבנו נתן ליבו נתן עיניו
להיות מיצר בצרתם של ישראל. היה רואה זקנה סוחבת טיט היה סוחב איתה. ילד
עושה עבודות של זקנים, גברים עושים עבודות של נשים, נשים עושות עבודה של
גברים. בפרך. מררו את חייהם והפרידו את הגברים והנשים שלא יביאו ילדים.
הגברים היו מיואשים למוות. הם היו רצות לשדות. תחת התפוח עוררתיך. שמה
חיבלתך אימך שמה חיבלה ילדתך. היו הולכים לשדות היו יולדים את התינוקות
בשדות. אנחנו היום, איזה צעקות אישה צועקת, למרות ששתי אחיות ואמא וסבתא
על ידה, וחדר יולדות, ומכשירים, ומצלמות, והיא צועקת לשמים... פה נשבעת,
לפעמים מקללת... וזה בחדר עם רופאים, אחיות, עם מיזוג אויר, חימום אויר,
הכל טוב. איזה צעקות... תארו לכם שהנשים היו צריכות ללדת בשדות, במדבר,
והיו חייבות להשאיר את הילדים בשדות ולחזור הביתה, למה המצרים היו,
המשטרה שואלת איפ אמא...והקב"ה עושה לילדים נס: אצבע אחת דבש ואצבע אחת
חלב, והמצרים ראו שהילדים גדלו כצמח השדה נתתיך. כשהמצרים היו רואים את
הילדים בשדות היו הולכים וה' עשה נס הקרקע נבקעת וכולם נבקעים בתוך
הקרקע. היו מביאים מחרשות, 'על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם' מחרשות
לחרוש את הקרקעות שלא יזכו הילדים, להרוג אותם בתוך השדות, איזה תקופה
חשוכה בתולדות האנושות כולה.
משה רואה את כל זה. יודע את כל זה. עם ישראל סובל 'והיה כל הבן הילוד
היאורה תשליכוהו' אישה מחכה תשעה חודשים, סובלת לפני ההריון, אחרי
ההריון, בהריון, והבחילות, וחולה, סובלת מאד, סובלת, ובסוף סוף סוף, אחרי
כל הסבל, תשעה חודשים, סוף סוף בא תינוק יפה, בוכה, אור בבית, והיו נשים
מצריות, באה משטרה לוקחים את הבן שלה וזורקים אותו ליאור, מאכל לדגים
ולתנינים. על ידה. כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. משה רבנו רואה את זה,
יודע את זה, ולא רק שהוא רואה את זה ויודע זה הוא בעצמו היה אחד מהילדים
שביאור. והנה סוף סוף אחרי כל כך הרבה סבל של העם היהודי, משה רבנו,
כשראה את הסבל הנורא הרגיש על בשרו. רצה פרעה להרוג אותו היה צריך לברוח.
לראות את זה, זה לא כמו לשמוע. נורא. אנשים ראו דברים כאלו השתגעו. נהיו
משוגעים. והנה סוף סוף, הקב"ה אחרי 210 שנות גלות במצרים, סוף סוף הקב"ה
נגלה למשה רבנו ואומר לו "לך ואשלחך" בוא, רוצה הקב"ה לשלוח אותו ואומר
לו: אני ראיתי את הסבל, מזכיר לו את הסבל ואת הצער. "ויאמר ה' ראה ראיתי
את עני עמי אשר במצרים ואת זעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו
וארד להצילו אל ארץ טובה ורחבה. ארץ זבת חלב ודבש" הקב"ה מדגיש למשה
רבנו, שהוא הרבה זמן לא היה שם, ואמר לו אני ידעתי את מכאובי העם ידעתי
את מכאוביו שמעתי את זעקתם, להזכיר למשה רבנו את הדמעות את הכאב של
האמהות, ההורים והילדים, מהטיט ומהים, מהשחיטה ומההרג, הוא מזכיר למשה
רבנו. וחוץ מזה אם הוא היה מציל אותנו ומשאיר אותנו ממצרים גם זה כדאי
להציל אותנו ממות הוא אומר אם אני מציל אותם, לא רק מציל אותם ממצרים –
אל ארץ טובה ורחבה, ארץ זבת חלב ודבש, אל מקום שאני הולך להציל אותם,
לקבל את התורה, אל הבית שלהם, איזה יופי! ועוד פעם הוא מזכיר לו "ועתה
הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם" כל
כך הרבה ה' צריך להסביר למשה. כל כך הרבה! למה צריך להסביר לו? –"משה לך
תוציא את עם ישראל ממצרים נקודה" ה' אומר לו, משה היה צריך לא לרוץ,
לטוס. בלי הפסק יום ולילה ובדרך לדבר עם ה', השם תגיד לי את ההמשך של
הדברים בדרך. הגיע הזמן לגאול אותם. לרוץ לרוץ, בדרך תגיד לי ה' מה
לעשות. ועתה לך ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים. "ויאמר
משה אל האלוקים". במקום לרוץ, כל דקה קודם פחות ילדים נשחטים, פחות ילדים
נזרקים. "ויאמר משה מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל
ממצרים". מי אני? ה' אומר לו מה זה מי אתה? מה זה חשוב מי אתה? ה' אומר
לְךָ לֵך! לך!. מה הוא לא יודע מה הוא עושה? לך! מתווכח אתו, מתוכח איתו
עוד פעם ועוד פעם, מה יגידו לי מה אני אגיד להם, "לך ואספת", מסביר לו
הכל. "ויאמר משה אל ה'. בי ה' לא איש דברים אנוכי גם מתמול גם משלשום גם
מאז דברך אל עבדך כבד פה וכבד לשון אנוכי". וה' אומר לו "מי שם פה לאדם"
מה אתה מדבר עם אלוקים! "ועתה לך ואהיה עם פיך אני אהיה איתך והורתיך את
אשר תדבר". אני אדבר במקומך. לך! "ויאמר בי ה' שלח נא ביד תשלח" תשלח ביד
מי שאתה רגיל לשלוח. עזוב אותי. מה הולך פה? גם מתמול גם משלשום גם מאז
דברך אל עבדך. אני לא מבין. משה שכח את כל הסבל? למה משה מתעקש לא לשלוח?
כמה זמן, אומר רש"י כמה ימים הוא התעכב? אומר המדרש: סבור אתה שבעה ימים
ושבעה לילות משה רבנו התעקש לא ללכת. מתחמק ושבעה ימים ושבעה לילות הקב"ה
מנסה לשלוח אותו שילך. גם מתמול גם שלשום גם מאז דברך. אומרים חז"ל,
למדנו שכל שבעת ימים היה הקב"ה מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו גם מתמול
ושלשום.
והוא היה עומד עד שאמר לו שלח נא ביד תשלח עד שחרה בו. כעס עליו. ולמה לא
רצה משה ללכת? הרי הוא ידע את הסבל של עם ישראל, משפחתו היתה שם גם. אומר
המדרש, רבנן אמרי: סבור אתה שהיה מעכב משה לילך לגאול אותם. אינו כן. הוא
לא רצה ללכת לגאול אותם? חס ושלום אומר המדרש. אלא מכבד היה את אהרן
אחיו. שהיה משה אומר עד שלא עמדתי, עד היום, אהרן אחי היה מתנבא במצרים.
אחי יותר גדול ממני. הוא היה גדול הדור שם. הוא היה מנהיג. הוא היה הנביא
שלהם. שמונים שנה היה מתנבא להם, שכתוב: 'ואוודע לכם בארץ מצרים' אמר
משה: עכשיו אכנס לתחומו של אחי ויהיה מיצר. הוא יהיה בצער בשביל כך. לא
היה רוצה לילך. מיד 'ויחר אף ה' במשה'. רבש"ע אתם רואים כמה זה קשה?
המדרש ורש"י מביא את זה גם כן. אמר לו ר' יוסי שמשה רבנו חס ושלום שלא
היה רוצה ללכת, אלא מה? משה אמר אחי אהרן במצרים מנהיג נביא, אני אבוא
לגאול אותם, אהרן אחי יהיה מיצר. יהיה לו קצת צער. אני לא יכול לגאול
אותם. אז הוא אומר לקב"ה שלח נא ביד תשלח ביד מי שאתה רגיל לשלוח. אני
רוצה לשאול אותכם, להתבונן זה כל כך עמוק. עמוק מאד מי ישאנו. מצד אחד
משה רבנו היה צריך להחליט החלטה גורלית. כף מאזנים. פסק הלכה הסטורי. מצד
אחד, הדברים עמוקים מאד, הקב"ה אומר למשה ללכת לגאול אותם. זה לבד מספיק.
זה לבד יותר מדי. ב. משה רבנו ידע, ראה, הרגיש את הסבל של ילדים, אנשים,
ומבוגרים נהרגים ונשחטים במצרים וסובלים בצורה איומה. תרוץ תגאל אותם
.ולאן לגואל אותם? בני אברהם יצחק ויעקב, ומשפחתו היתה שם. לא סתם להישאר
במצרים ושיפסיקו לעבוד. לגאול אותם לחרות עולם. יציאת מצרים. כל החגים
שלנו, בקידוש בשבת, זכר ליציאת מצרים להוציא אותם ממ"ט שערי טומאה. חז"ל
אומרים שאם היו נכנסים לעוד שער טומאה אחד אי אפשר היה לגאול אותם.
לעולם. להוציא אותם לעולם. הם כבר נכנסו למ"ט שערים ולאן להוציא אותם לא
סתם לארץ ישראל דרך הר סיני ושם לקבל את התורה הנצחית שזה תכלית כל בריאת
העולם. משה ידע ה' אמר לו בהוציאך את העם תעבדון את האלוקים על ההר הזה
תקבלו את התורה. זה תכלית כל הבריאה. תכלית כל האנושות. משה יקבל את
התורה. יתן אותה לבני ישראל. ילמד את בני ישראל לדורות עולם. זה תכלית כל
העולם. אחרת העולם יחרב. אז מצד אחד גאולת עולם ציוי ה'. ה' הבטיח לאברהם
שיגאל אותנו. ארץ ישראל בית המקדש. מתן תורה והמצוות. ומה מצד שני? מה
הוא פוחד משה אולי, אולי אחיו הצדיק, אחיו היקר, אולי אולי, אם משה יעשה
את זה אולי אהרן יפגע קצת. מה פוסק משה? לא ללכת. אני לא הולך. רבש"ע,
שתבינו כמה זה חמור. מי שהיה ביד ושם ראה את מה שקרה באירופה. להיות שם,
ה' ישמור. להיות חולה בר מינן. אם בחוקותי לא תלכו בר מינן כתוב מה שהיה
בשואה. ה' ישמור. בקיצור תארו לכם שה' יגלה למישהו את דבר השואה באירופה
ה' ישמור לך תרוץ תגאל את היהודים מהשואה. תרוץ. אני אגיד לך, תרוץ תגאל
אותם. הוא יגיד שבעה ימים שבעה לילות ה' אני לא יודע לדבר? אני אומר לך
ללכת, ה', אולי תשלח מישהו אחר? אולי?... תלך! ה' אולי תשלח את אחי? אני
פוחד שהוא יפגע. מה יפגע. האם יש אדם נורמאלי שיפגע שאחיו הלך להציל עם
נשחט, סובל? שהילדים נשחטים שהילדים נזרקים ליאור? האם יש איזה אח
נורמאלי שיפגע? אם היה בא אח אומר אני נפגעתי למה אתה הצלת אותם מהריגה
היה צריך טיפול. נפגעת? צריך טיפול. תמשיך להיפגע שעם שלם לא יפגע. ברור
שאהרן לא היה נפגע. אבל משה אומר היה מיצר. מה הכוונה? כמה זה עמוק. משה
רבנו אמר: אהרן לא היה נפגע אבל בפנים בפנים בפנים בפנים, בתת ההכרה עמוק
שלא רואים את זה בחוץ, אולי אהרן יהיה לו קצת צער שלא רואים את זה עליו,
עמוק תת ההכרה. הוא עצמו לא ירגיש אבל יהיה לו קצת כאב אם יהיה לאהרן חס
ושלום קצת כאב הוא לא ידבר, הוא ישמח וראך ושמח בליבו, הש' מעיד שהוא
ישמח בלב לא רק בפה, הוא ישמח, אולי, משה חושב שבע ימים ו7 לילות, אולי
אהרן יהיה לו קצת בלב משהו שלא רואים את זה עליו, לא כדאי כל הגאולה!!!
מתן תורה!!! כלום!!! וזה מכריע את הכף לא לפגוע באחיו. איזו פגיעה? הוא
לא הולך ופוגע בו. אולי הוא יפגע שה' שלח אותו. הוא לא אשם שה' שלח אותו.
וזה מכריע את הכף. ציווי ה' לך תגאל עם נשחט להציל אותם ממ"ט שערי טומאה
לארץ ישראל למתן תורה, מצד שני אולי, הוא חושב, אחי יפגע קצת, אולי קצת
יהיה לו משהו פגיעה בלב קצת. אז לא שווה כל הגאולה, ארץ ישראל, מתן תורה,
כל הזכויות, הכל נעלם. הכל הולך. הכל לא חשוב. תכלית הבריאה, מתן תורה,
בשביל זה ה' ברא את העולם. הכל לא שווה אולי אולי יפגע באחיו.
ככה אנחנו עושים חשבונות כשמצלצלים לאח, לאחות, לחמה, לקרה?... ככה אנחנו
עושים חשבונות כשמצלצלים, אולי היא תיפגע? לא. מה פתאום אני אביא לה?
שהיא תביא לי. מה פתאום אתה הולך? למה רק להורים שלך? גם להורים שלי.
איזה שיקולים למשה רבנו יש ואיזה שיקולים טיפשיים ילדותיים יש לנו
כשאנחנו מחליטים. באמת איזה שיקולים. זה מזעזע לראות איך משה רבנו שוקל,
מה מניע אותו ללכת לגאול עם אולי אהרן יפגע, אולי. אולי משהו. דוגמא כזאת
יש במסכת שמחות אותו רעיון. הגמרא אומרת שרבן גמליאל ורבי ישמעאל נתפסו
פעם להריגה. שמו אותם עם רוצחים בבית כלא. ר' ישמעאל התחיל לבכות. רבן
גמליאל התחיל לבכות. למה? שאל אותו אחי מה אתה בוכה? עומדים לרצוח אותם
כמו רוצחים אומר לו מה אתה בוכה. אומר לו בשעה קלה נהיה בגן עדן. התנאים
ידע שהמוות לא נגמר יש גן עדן. בשעה קטנה נהיה בגן עדן. אמר לו אני לא
בוכה שאנחנו נהרגים, הוא ידע שיכנס לגן עדן, לא על זה הוא בוכה, הוא בכה
שאנחנו נהרגים כרוצחים ושופכי דמים, באותה מחלקה. אומר לו מי אמר שאתה לא
שופך דמים? לא רוצח? רבי ישמעאל מדבר עם רבן גמליאל נשיא ישראל, אומר לו
מי אומר שאתה לא רוצח. אומר לו אני רוצח? למה מה עשיתי? אמר לו אתה היית
נשיא ישראל גדול הדור, ואולי באה איזה אשה לשאול שאלה בטהרת המשפחה
והשמש, לא אתה, אתה היית בחדר בפנים, אמר לה חכי רגע, הוא ישן והיא קצת
נפגעה. אילו הרבנים... קצת נפגעה וכתוב בתורה אם ענה תענה אותו יהיו
בניכם יתומים ונשיכם אלמנות. לא לענות בן אדם. אומרת הגמרא שבאמת רבן
גמליאל חשב שפעם אחת הוא אמר לאשה אחת תחכי. והצדיק עליו את הדין לההרג
כשופכי דמים. עכשיו כמה שזה נורא הרי אם אשה, אגיד לכם את האמת, הרי אם
אני נכנס לבית של אדם גדול ואומרים לי לחכות רגע, אני בלב שלי אומר
הלוואי שהוא יאחר, שיבוא עוד כמה דקות, למה כל רגע תענוג. אני הייתי
במוצאי שבת בבית של אדם גדול וחיכיתי שיגיד לי לחכות זה הית תענוג כל רגע
שם היה תענוג. חיכיתי, חיכיתי, הוא מחכה, ואני מחכה עד שכבר לא היה לי
מה להגיד לו אז הלכתי. אבל כל רגע זה תענוג אצל אדם גדול להיות. רבן
גמליאל זה גדול הדור. איזה ארמון, משרתים, ואולי האשה הזאת שבאה לשאול
שאלה, אולי זה פעם הראשונה בחיים שלה שהיא בבית של גדול הדור, נשיא
ישראל, כל רגע בשבילה זה חוויה שם. אושר, היא רואה את גדולי ישראל
נכנסים ויוצאים, היא רואה קדושה שכינה, השראה, איזה תענוג, אז הרב גדול
הדור אמר לה תחכי רגע אולי היה צריך לעשות משהו. אומרים חז"ל ירדו לסוף
דעתו של אדם. אולי באמת הרגישה טוב. באותם רגעים של המתנה. אבל בתת ההכרה
שלה למטה למטה עמוק עמוק בלב, אולי היא נפגעה מזה שאמרו לחכות והוא הצדיק
עליו את הדין. אם ענה תענה אותו והרגתי אתכם בחרב. זה משה רבנו הבין, מי
יודע אני רץ לגאול אותם שמח אבל אהרן יפגע. אהרן יכול להיפגע. אני לא
יכול ללכת.
אבל כולכם פה צריכות לשאול שאלה פשוטה: אם ה' אומר לי ללכת אפשר לשאול
שאלות אחרי ה'. ה' אומר לו לך. לך משה רבנו הבין שאם אהרן יפגע הוא הולך
בשליחות לגאול אותם הגאולה לא תצליח. היא לא תחזיק מעמד. משה ידע שאם הוא
לא מבין במאת האחוזים הוא רצה שהגאולה תהיה בלי שום פגיעה אפילו נקודה
קטנה מיקרוסקופית ששום אדם לא רואה אותה. שום פגיעה בשום בריה. לא יהיה
קיום לגאולה. אם יש לגאולת מצרים יסודות עד היום, המשכיות עד היום, חיב
אדם לומר כאילו הוא יצא ממצרים, אם יש לגאולה הזאת המשכיות עד היום עד
ימות המשיח, זה בגלל שהיא היתה בקדושה ובטהרה, בלי שום פגיעה בשום אדם.
נראה אם משה צדק בפחד שלו או לא. אחר כך מה כתוב. האם משה צדק שצריך כל
כך לפחד לא לפגוע במישהו או לא לעשות חשבונות. מה כתוב? משה רבנו סוף סוף
מסכים ללכת לגאול את עם ישראל. אומר הפסוק אחרי שה' מבטיח לו שאהרן ישמח
לא רק לא יפגע. לקח את אשתו את הילדים שלו ונוסע ויאמר ה' אל אהרן לך
לקראת משה המדברה ה' אומר שוב פעם למשה, בלכתך לשוב מצרימה ראה כל
המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק ליבו ואמרת כה אמר ה'
אלוקי ישראל שלח את עמי ויעבדוני. מדריך אותו לקח את אשתו והידלים וסע
במהירות לגאול את עם ישראל משעבוד. סוף סוף לחרות עולם. לארץ ישראל מתן
תורה. סוף סוף תכלית הבריאה. איך היינו רצים? בשמחה. ויהי בדרך במלון
ובדרך הוא קם, עשה אהל נחו בדרך במדבר ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. בא נחש
וביקש להרוג את משה רבנו. היה בא איזה נחש ואוכל אותו חצי גוף ויוצא.
עומד להרוג אותו מה הוא עשה? הוא רץ בשליחות ה' אנחנו היינו מוצאים אלף
התרים בשביל לא לעשות דברים. שליחי מצוה אינם ניזוקים, אסור עכשיו
להתפלל, רגע מה את לוקחת את זה? זה לא התיק שלך? לא נורא, אשה הולכת
ללדת, מותר. וזה מה את עושה? לא נורא, זה מצוה... אבל זה כסף של צדקה, לא
שלך, אין דבר זה מצוה... משה רבנו רץ. ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש
המיתו. רבש"ע מה הוא חטא? מה יהיה עם גאולת עם ישראל? מה יהיה עם מתן
תורה? מה יהיה עם ההבטחה שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו לגאול אותם? והרמב"ן
מסביר שיהיחידי שהיה יכול לגאול את עם ישראל באותו דור, המשיח של הדור
היה משה רבנו. הוא היחידי שהיה ראוי מוכשר ומוכן לגאול את עם ישראל. זה
לא היה שפשוט לגאול את עם ישראל ממ"ט שערי טומאה רק הוא היה מסוגל לזה.
רק הוא היה מוכן לזה. רק הוא היה ראוי לזה. קדוש לזה. והנה ויהי בדרך
במלון. משה רבנו במלון עם אשתו והילדים. ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. דנו
אותו למיתה. ובא נחש לטרוף אותו למה? ותקח ציפורה צור ותכרות את עורלת
בנה ותגע לרגליו. בגלל שלא מל את הבן שלו. ולמה לא מל את הבן שלו מה קרה?
מה? משה לא מל בנים? אומר רש"י "ויבקש המיתו למשה" לפי שלא מל את אליעזר
בנו ועל שנתרשל נענש מיתה. אמר רב יוסי לא נתרשל לא התעצל חס ושלום, משה
התעצל במצוות? אלא, אמר ככה משה רהנו לא ידע מה לעשות אמול? אני אמול את
הבן שלי ואצא לדרך – סכנה. תינוק מדמם לקחת אותו למדבר זה סכנה. זה אסור.
אסור למול תינוק ולצאת לדרך עד ג' ימים. אסור לצאת איתו. אם אמול איתו
ואשהה ג' ימים אסור, למה הקב"ה ציווה אותי לגאול את ישראל. אסור להתעכב.
אומר רש"י אז למה נענש? אומרים הראשונים הרמב"ן, אבן עזרא, מה היה צריך
לעשות? פחד משה שאם היה מל אותו יסתכן הנער והנה מה היה צריך לעשות משה
רבנו והנה שלח ה' מלאך להזכיר למשה רבנו שיניח עצתו, יאמר טוב אני לא
אמול אותו אמשיך, ה' אמר לי לך תגאל את העם, משה היה צריך למול את הנער
ולהשאיר אותו עם אימו עד שיתרפא וללכת לבד. משה רבנו היה צריך, הדין היה,
שימול את התינוק וישאיר אותו במדבר לבד עם אמא שלו, והוא ילך לבד, בגלל
שהוא לא עשה את זה למרות שהוא הולך בשליחות ה' לגאול את עם ישראל למתן
תורה בזכות אברהם יצחק ויעקב, עם שלם. נענש מיתה. ויהי בדרך ויפגשהו ה'.
אותו ה' שצוה אותו לך תגאל את עם ישראל ויבקש המיתו, בטעות, בשוגג, פסק
לא נכון. רבש"ע שוגג! הוא חשב שככה ההלכה והרמב"ן אומר, אבן עזרא אומר,
היה צריך למול אותו להשאיר אותו עם אמא וללכת לבד. כמה פעמים את הולכת עם
בעלך לאיזה מקום, ואתם הולכים באיזה מקום, והוא צריך להתפלל, והוא לא
מתפפל בגלל שלא נעים לו להשאיר אותך לבד. כמה פעמים בעלך מסכן רוצה ללכת
ללמוד תורה, מה אתה הולך? מה אתה משאיר אותי לבד? בשביל מה התחתנתי? בפרט
להשאיר אשה לבד בברית מילה, אם הבעל ישאיר אותך לבד בברית, יגיד לך יש שם
מוהל אני לא מוהל תסתדרי לבד. בר מינן גרושין, רבנות, וכשהוא רוצה ללכת
לשיעור? מה אתה הולך לשיעור? שב תלמד בבית איתי. לא נעים. לפעמים חושבים
לא נעים לעשות משהו לבד. לא נעים להשאיר את האשה לבד. לא נעים. עדיך
להשאיר אאת האשה לבד מאשר להשאיר את התורה לבד את הקב"ה לבד. משה רבנו!
טעות! כמה צריכים להיזהר מזה לא להיות חוטא ומחטיא את הרבים. איך היצר
הרע לפעמים מפתה את האשה או את האיש, רוצה לשבת ללמוד והאשה.. ממש יצר
הרע. כמה צריך להיזהר לא לגרום ביטול תורה או ביטול מצוה. לפעמים מסכן
גבר רוצה ללמוד קונה איזה ספר קונה משנה קונה גמרא. מה יש לך? מסכן פוחד
כבר טוב טוב... אחרי רגע היא רוצה שתי פאות. ונעלים. תראו מה זה. זה מחיב
אותנו.
לפעמים אנחנו נזהרים בכבוד האשה והילדים על חשבון כבוד ה' יתברך. זה הסוד
כאן שצריך ללמד אותנו להיזהר מאד בכבוד ה' יתברך. דבר נוסף הסוד של הפרשה
של משה רבנו זה פלא פלאים שמשה לא היה מוכן ללכת לגאול את עם ישראל. אולי
אולי הוא פוגע באחיו. אתם יודעים מה זה פגיעה בשני? אני אגיד לכם. לפגוע
בשני נענשים? זה לא עונש. מי שפוגע בשני לא יוצא מזה כלום. והוא נענש. זה
הפוגע לא בתור עונש. לפגוע בשני זה אש אוכלה. אש. אני אראה לכם. הגמרא
אומרת במסכת כתובות דף סב, היה רב אחד רב נחומי שאשתו התחתנה איתו בתנאי
שילמד תורה. איך היו לומדים תורה, לא היו באים בערב הביתה, היה נוסע
לישיבה, אומרת הגמרא, שהיה בא הביתה כל מעלי דיומא דכיפורא, כל ערב יום
כיפור היה בא הביתה. וכיפור בין כה לא היה רואה אותה הוא היה בבית כנסת
היא כל היום בבית כנסת, כל ערב כיפור היה בא: מה שלומך מה שלום הילדים
איך את מסתדרת לא מסתדרת, מוצאי יום כיפור היה נוסע חזרה לישיבה. זה היה
המנהג של רב נחומי כל שנה כל ערב כיפור ביקר את אשתו. אומרת הגמרא שהיה
ערב כיפור אחד היה לומד איזה סוגיא, ערב כיפור אנחנו –קנית עופות? לך
תביא כפרות. תעשה ככה תעשה ככה. ערב כיפור. היה יושב ולומד היה שקוע כל
כך בסוגיא ואשתו בבית ידעה שצריך להגיע. הכינה סעודה מפסקת. מרק טעים.
בשר ככה, והילדים שלו כולם התלבשו חג היא לא ראתה אותו. שנה שלמה מכיפור
שעבר למה היא עשתה את זה? מה אתם חושבים שהיא לא היתה צריכה בעל? לא
צריכה מישהו שיהיה לידה עם הילדים? היא ידעה שתכלית החיים זה תורה. רק
ללמוד תורה. היא שלחה אותו ללמוד. אז בערב כיפור היא הכינה את האוכל
הכינה את השולחן אפתה את הלחם איזה מעדנים ערב כיפור סעודה מפסקת שעה
שתיים שעה שלוש אומרת הנה אבא בא הנה הוא כבר בא והוא היה שקוע שם באיזה
סוגיא עמוקה. הורידה דמעה מהעין שלה. היא לא התכוונה כלום. היא רק אמרה
מי יודע אולי יאחר קצת השנה. הורידה דמעה מהעין. כשדמעה נפלה מהעין על
הריצפה נפלה לבנה מהגג והרגה אותו במקום. גמרא במסכת כתובות. אני שואל
אתכם מי נענש יותר היא או הוא? היא. למה הוא בגן עדן והיא מסכנה נשארה עם
ילדים היא היתה מוכנה לחכות עוד 2 כיפור רק שסוף סוף יבוא. עכשיו שבאו
והודיעו לה את הבשורה המרה בעלך לא רק לא יבוא לכיפור, מת, איזה אסון.
חיכתה שנה שלמה לחינם. היא נענשה יותר. אז למה הרגו אותו למה הוא נענש?
התשובה היא מה שנפלה עליו לבנה והוא מת זה לא עונש הוא פגע בה? הורידה
דמעה? נפלה עליו לבנה והרגה אותו. לפגוע בשני זה לא עונש זה מציאות. אדם
ששם את היד באש והיד נשרפת זה עונש? לא. זה מציאות. לפגוע בשני אתה נכווה
אתה נשרף. לפגוע בשני זה אש אוכלה. נשרפים. כמה צריכים להיזהר. ברור שהיא
היתה מעדיפה שבעלה יבוא עוד שנה. יבוא, סוף סוף יבוא. ככה הוא מת! מה
הטעות שלה? הטעות שלו היה צריך לבוא, מה הטעות שלהה? למעשה היא הרגה אותו
בדמעה שלה. מה הטעות שלה? שהיא הקפידה. אחרת הדמעה לא היתה יורדת. אם לא
היתה מקפידה, אם לא היתה נפגעת, לא היתה יורדת לה דמעה והוא לא היה נהרג.
כמה לפעמים נשים בוכות על שטיות. מה אני אגיד לכם, בכיתי כל הלילה... אין
מספיק לבנים בגג ליפול... בשביל זה הם לא נופלות. בכיתי כל הלילה. מה
קרה? אמר לי ככה אמר לה ככה.... לא להיפגע. נכון הוא לא צריך לפגוע אבל
לא להקפיד. להקפיד זה אש. אם את מקפידה הראשונה שתיפגע זאת את. לא
להקפיד יהיה מה שיהיה. לא להקפיד על השני. לא להקפיד על אף אדם. מי
שמקפיד הוא נענש קודם כל. כמה אנחנו מקפידים. אמרתי לכם שפעם אחת ראיתי
אשה בוכה. בוכה. בעלה נפטר צעיר השאיר אותה עם 6 ילדים קטנים לבד. היא
היתה אצלי במשרד בוכה. אני חשבתי שהיא בוכה על זה שבעלה נפטר צעיר השאיר
אותה לבד אלמנה עם היום עם ילדים קטנים. אמרתי לה למה את בוכה? התחלתי
להרגיע אותה. אומרת היא לא בוכה על זה שהוא נפטר כואב לה? על מה היא
בוכה?, אני בטוחה, בעלי היה צדיק, הוא בכיסא הכבוד היא נזכרת בויכוחים
שהיו ביניהם והיא אומרת אני מתבישת בעולם האמת בכיסא הכבוד שיראו שם
בשמים את הויכוחים על מה התקוטטו. היא מתבישת בפני בית דין של מעלה על
איזה שטויות היא התווכה עם בעלה. על זה היא בכתה. אבל היא בכתה מאוחר
מדי. אחרי שהוא נפטר. אנחנו נתביש בעולם הבא. לפעמים אני רואה גבר ואשה
מתווכחים על איזה שטויות בר מינן. איזה שטיות. העצה היא לא להקפיד נכון
לא צריך להרגיז לא צריך להכעיס אבל לא צריך להקפיד בשום אופן. כל הנשים
שמקפידות הן למעשה מתחרטות והן סובלות הכי הרבה. לא צריך להקפיד. אביא
לכן עוד דוגמא. אתם כולכם שמעתם על חנה ופנינה חנה היתה עקרה לפנינה היו
לה עשרה ילדים. מה קרה? הסוף כל ילד שחנה היתה יולדת, בן, בסוף אחרי
התפילה שלה, פנינה היתה קוברת 2 ילדים. היא באותו יום והאשה השניה עושה
לויה מאד כואב חנה מה עשתה? אומרת הגמרא. המדרש אומר פנינה לשם שמים
התכוונה. מה היתה עושה כדי שתתחרט חנה ותבקש על עצמה וכן היה, רק זה עזר.
שחנה בכתה. היא היתה עקרה. רק זה עזר להביא ילדים. היתה פנינה משכימה
בבוקר ואומרת לחנה אין את עומדת ורוחצת את הפנים של הילדים שלך לפני
שהלכו בית הספר, והיא לא היו לה ילדים להרגיז להביא אותה למצב שתבכה
ותתפלל בבכיות אז היא היתה מלבישה את הילדים שלה. היא רצה לחנה לחדר
שלה, היא היתה שם לבד אומרת פנינה למה את לא רוחצת את הפנים של הילדים
לשלוח אותם לבית הספר? וחנה היתה מתחילה לבכות בכיות איומות. ולשתי שעות,
לצהרים אומרת לה אין את עומדת לקבל את הפנים של הילדים שלך? ובצהרים היתה
אומרת לאלקנה בעלה תן לזה בני חלקו, לזה בני לא נתת חלקו, למה עשתה את
זה? לשם שמים. לגרום צער ובכי לחנה שתרבה בבכי בתפילה ויהיה לה בנים.
התכוונה שיהיה לה בנים. והצליחה. שחנה התפרצה בבכי קורע לבבות, איזה בכי
והביאה ילדים. אומרת הגמרא היתה חנה יולדת בן אחד ופנינה קוברת שני בנים.
ילדה חנה ארבעה ופנינה קוברת שמונה אני אמרתי לכם שהרי פנינה התכוונה לשם
שמים, ובאמת זה עזר מי יודע אולי רק זה עזר אז למה היא נענשה כל כך. זה
עונש היא התכוונה לשם שמים התשובה היא למעשה, את התכוונת לטובתה. אבל את
פגעת בה? כן. את גרמת לה לבכות? כן. הילדים שלך הולכים. תראו מה זה. גמרא
מפורשת. היתה חנה יולדת שתים פנינה קוברת ארבע. התכוונה לשם שמים שהיא
תבכה והיא תבכה תתפלל שיהיה לה ילדים, וזה עבד. אולי רק זה עבד. פנינה לא
יכלה לראות את האישה השניה בלי ילדים. היא רצתה שיהיה לה ילדים והיא לא
יכולה לבוא אליה: תבכי. לא יכולה לבכות. אז היא הרגיזה אותה. הביאה אותה
למצב לעורר לה את הרגשות. להוציא לה את הרגשות החוצה. שהיא תתפלל. תבכי
והיא פרצה בבכי ובכתה. וזה עבד, היא התפללה בבכי נולדו לה בנים והיתה חנה
מולידה בנים וזאת קוברת. למה? זה לא עונש. למה עונש לא מגיע לה היא
התכוונה לשם שמים. למה לפגוע בשני? זה לא עונש. אתה פוגע בשני, אתה נפגע.
אתה משחק באש אתה שם את הידים באש. כמה צריכים להיזהר לא לפעוג בשני.
אסים בדבר התוספתא המדרש שהגאון מוילנא מזכיר, הוא אומר שאדם בא לעולם
האמת שואלים אותו המלכת את קונך עליך – קונך זה האולקים. האם המלכת את
הקב"ה עליך? זו השאלה הראשונה. ומה השאלה השניה המלכת את חברך עליך
ובנחת. לקב"ה לא כתוב בנחת. המלכת? אומר בטח, הוא מלך. אבל שאלה שניה
המלכת את חברך עליך בנחת? אומר הגאון שכל חבר וחבר יהיה עליך כמו מלך. כל
חברה שלך בעבודה בבית? בעלך? כמו מלך. המשרתת. בוקרא... בחלום... איזה
מלך? אני מלך! כמו מלך. להמליך אותו היית פעם בארמון מלך? איך מכבדים
מלך? ראיתם פעם אדם גדול בא? איך מכבדים אותו? ש... כולם קמים. מלך תארו
לכם מלך ישראל נכנס דוד המלך איזה קדושה איזה פחד איזה יראה, וחז"ל
אומרים על כל אדם המלכת את חברך עליך ובנחת? בנחת???... תקום!!!...
איזה... כבר הבוקר צריך הרבה תהילים... רחמי שמים על הבוקר... כשוומעים
את האדם השני...פרצופים.... שה' ישמור. על הבוקר. זה לא צחוק. כולנו
מאמנים בני מאמינים הדבר הראשון ששואלים את האדם בשמים המלכת את הקב"ה.
ואחרי זה המלכת את חברך עליך ובנחת. זה את החבר. תארי לך את הבעל... פעם
הבאה תחשבו פעמים להתחתן. המלכת את חברך עליך בנחת? בנחת. לדבר בעדינות,
באהבה, החזון איש אומר כשאת צועקת, כשאדם צועק לחנך מישהו, זה שצועקים
עליו לא יזכור את מה שצועקים עליו, את הצעקות רק. זה הכל. את זה הוא
יזכור. לא יצא מזה שום דבר. דברי חכמים בנחת נשמעים. בנחת הם נשמעים.
אחרת הם לא נשמעים.
אני מקוה שהקב"ה באמת יעזור לנו להמליך את הקב"ה בנחת ולהמליך את חברינו
עלינו בנחת כרצונו.